#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם רוצה לאכול ולשתות 1) לאחר שנטל את ידיו 2) לאחר שאמר הב לן ונברך?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-d11e06d293da941e982b7ab56f00eac47eb6e184.jpg"">"	סימן קעט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין לגבי הפסק בדיבור 1) כשנטל ידיו 2) כשאמר הב לן ונברך? 	"1) הכסף משנה ס&quot;ל למותר להפסיק בדיבור (וכ&quot;כ הערוה&quot;ש סי&#x27; ק&quot;פ סעי&#x27; א&#x27;) [והגר&quot;ז (סי&#x27; קס&quot;ו) מקיל בב&#x27; וג&#x27; תיבות כשאינו ענין שלם בין אחר מים ראשונים בין אחר מים אחרונים {ועי&#x27; מש&quot;כ לעיל (סי&#x27; קס&quot;ו) דלא קיי&quot;ל כוותיה}], אבל המג&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) חולק עליו וס&quot;ל דלא יפסיק בדיבור [ואפי&#x27; בדברי תורה (אריז&quot;ל, שע&quot;ת סי&#x27; קפ&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;, מ&quot;ב סי&#x27; קפ&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ד), ומבואר בהאריז&quot;ל דאחד היה לו כאב בכת&quot;ף מפני שלא הקפיד על תכ&quot;ף לנטילה ברכה והיה לומד פרק אחד של משניות בכל סעודה וס&quot;ל דהוא לצורך הסעודה ללמוד בתורה (מובא קב הישר פרק ט&quot;ז, מאיר עוז עמ&#x27; 256)] [וליכא ראיה מהא דאמרינן דאסור לדבר משנתנו לו הכוס די&quot;ל דמיירי קודם נטילה ידים], ואפי&#x27; בשהייה בעלמא [כדי הילוך כ&quot;ב אמה (שעה&quot;צ ס&quot;ק ג&#x27;)], ואינו מותר לדבר אלא לדבר נחוץ דלפי המחבר נטילת ידים הוי כהתחלת בהמ&quot;ז, ואם הפסיק יטול ידיו שנית משום תיכף לנטילה ברכה (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) [אכן, בשעה&quot;צ (ס&quot;ק ז&#x27;) כתב דאין מעלה ליטול ידיו שנית דהרי לא הפסיק באכילה בינתיים, וצ&quot;ע דבמ&quot;ב כתב דיכול ליטול את ידיו שנית, ונראה לפרש דדוקא לפי המחבר דס&quot;ל דנטילת ידים הוי התחלת בהמ&quot;ז מהני ליטול את ידיו שנית שהוא חוזר ומתחיל בהמ&quot;ז משא&quot;כ לפי הטור ודעימיה דס&quot;ל דאפי&#x27; כשנוטל את ידיו מותר לאכול בברכה וא&quot;כ הנטילת ידים אינו התחלה לבהמ&quot;ז אלא דיש דין תיכף לנטילה ברכה, על זה כתב השעה&quot;צ דאין מקום ליטול שנית דהרי ידיו נקיות הם, ונמצא דבין להמחבר בין להטור אינו לכתחילה להפסיק בדיבור אלא דלפי המחבר מהני בדיעבד ליטול שנית], אמנם כתב הא&quot;א מבוטשאטש עצה לחכך בשערותיו [וזה מהני רק להטור], ועוד נראה דיכול לטנף את ידיו בזוהמת המאכל (כדמבואר בסוף סי&#x27; קפ&quot;א) {וצ&quot;ב למה לא כתב השעה&quot;צ עצה זה}, ואפשר דיש עוד עצה ליטול את ידיו בתנאי שלא יצטריך להפסיק בדיבור [אבל יתכן דלא מהני תנאי זה אלא לפי המחבר דהוא התחלה לבהמ&quot;ז ועל זה אמרינן דמהני תנאי שלא להחשיבו כהתחלה אבל לפי הטור א&quot;צ כוונה כלל ויתכן דלא מהני התנאי (עם ר&quot;י באק)]. 2) מותר להפסיק בדיבור (פשוט, וכן מבואר ממ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב)"	סימן קעט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם צריך לברך אשר יצר קודם מים אחרונים?	"{נראה שיטול את ידיו לאשר יצר ויברך אשר יצר, ואח&quot;כ יטנף את ידיו ויטול מים אחרונים (עי&#x27; שערי הברכה פ&quot;ד הע&#x27; ל&quot;ד) [ויש לפרש דלפי המחבר הוא בסדר מפני שלא כוון בכלל למים אחרונים, אלא דלפי הטור דל&quot;צ כוונה הרי לדידיה מבואר מהבוטשאטשר דמהני לטנף את ידיו]}"	סימן קעט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם אמר בואו ונברך?	"נמי נחשב כהיסח הדעת כלפי משקין וצריך לברך מתחילה, וה&quot;ה אם הסיח דעתו בהדיא (מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;, ביה&quot;ל ד&quot;ה ואפילו), וה&quot;ה כששופכין הכוס לבהמ&quot;ז (עטרת זקנים, באה&quot;ט ס&quot;ק ב&#x27;)"	סימן קעט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בסילוק שולחן?	"הרבינו יונה ס&quot;ל דדינו כמו הב לן ונברך דהוי היסח הדעת לשתיה ולא לאכילה, אבל לפי הרא&quot;ש אינו היסח הדעת כלל [וביאר הביה&quot;ל (ד&quot;ה ואפילו) דאיתא בגמ&#x27; (ברכות מ&quot;ב ע&quot;א) דלית הילכתא ככל הני שמעתתא, ור&quot;ל אפי&#x27; סילוק השולחן אינו היסח הדעת עד מים אחרונים ,ולפי הרא&quot;ש דאינו מחלק בין אכילה ושתייה על כרחך אמרינן דסילוק השולחן אינו כלום [משא&quot;כ הב לן ונברך הוי היסח הדעת], אבל לפי הרבינו יונה דס&quot;ל דיש חילוק בין אכילה ושתיה מצי למימר דהגמ&#x27; מיירי לגבי אכילה ועל זה אמרינן דסילוק השולחן אינו היסח הדעת אלא בנטילת מים אחרונים, אבל לגבי שתייה מצי למימר דאפי&#x27; סילוק השולחן הוי היסח הדעת] {וכ&quot;ת הרי מבואר לעיל (סי&#x27; קע&quot;ז סעי&#x27; ב&#x27;, ביה&quot;ל ד&quot;ה שאין) דסילוק שולחן הוי היסח הדעת, י&quot;ל דהיינו כלפי מאכלים חדשים אבל לגבי מאכלים שכבר אכל אינו היסח הדעת (עם ר&quot;י באק)}"	סימן קעט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך ליטול את ידיו באמצע הסעודה?	"כל זמן שצריך לברך באמצע הסעודה, ה&quot;ה שצריך ליטול את ידיו בלא ברכה דהרי הוא לא שמר את ידיו (מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;)"	סימן קעט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשמזרזין לברך בהמ&quot;ז?	"אין זה נחשב כהיסח הדעת, ולפיכך כשאומרים &quot;הבא מים אחרונים&quot; או &quot;נלך לברך בהמ&quot;ז&quot; אין זה היסח הדעת (בן איש חי פ&#x27; קרח סעי&#x27; ז&#x27;), וה&quot;ה בשיר המעלות דאינו היסח הדעת (בצל החכמה ח&quot;ו סי&#x27; ס&quot;ח, רי&quot;י פישר)"	סימן קעט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשבירך ברכה אחרונה?	"הוי היסח הדעת על הדבר שהיה נפטר בברכה אחרונה שלו [חוץ מפירורים שבתוך פיו דאין אדם מסיח דעתו מהם (אור לציון פמ&quot;ו סעי&#x27; מ&quot;ח) {ואם שינה מקומו צריך לסמוך על סברת רשז&quot;א בסוכריה, ועיי&#x27; מש&quot;כ לעיל (סי&#x27; קע&quot;ח סעי&#x27; ג&#x27;) דיש סברא לומר דכבר חל הברכה עליו בשעה שהכניסו לפיו וא&quot;צ לברך עליו עוד הפעם אפי&#x27; אם הסיח דעתו ממנו}], אבל כשאכל ב&#x27; מינים [אחד מעין ג&#x27; ואחד בורא נפשות] ובירך רק מעין ג&#x27; אין זה היסח הדעת על מין השני (שערי הברכה פי&quot;ג סעי&#x27; כ&quot;ד)"	סימן קעט סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באורח 1) שאמר הב לן ונברך 2) שנטל את ידיו למים אחרונים?	"1) אינו היסח הדעת שהרי הוא סומך על הבעה&quot;ב [ומצדד הביה&quot;ל (ד&quot;ה לא) דאפי&#x27; אם שתק הבעה&quot;ב ג&quot;כ אינו היסח הדעת כלל עד שיאמר הבעה&quot;ב הב לן ונברך], ואם האורח הסיח דעתו בברירות בודאי הוי היסח הדעת (מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&#x27;) 2) הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;) ורע&quot;א ס&quot;ל דהוי היסח הדעת (וכ&quot;כ הערוה&quot;ש סעי&#x27; ה&#x27;), והמטה יהודה ס&quot;ל דאינו היסח הדעת (ביה&quot;ל ד&quot;ה אפילו),"	סימן קעט סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאמר בעה&quot;ב הב לן ונברך?	"מסתמא הוי היסח הדעת, אבל אם השיב האורח שהוא רוצה לאכול עוד אינו היסח הדעת, וטוב שיגלה הכי להמסובין שלא יחשבוהו כנמלך (מג&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א)"	סימן קעט סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאמר בעה&quot;ב הב לן ונברך ואח&quot;כ נודע לו שיש עוד מה לאכול?	"חידש הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ו&#x27;) דהב לן ונברך בטעות אינו היסח הדעת, עד שגומר בלבו שלא לאכול עוד אפי&#x27; כשיש עוד מה לאכול, אכן החיי&quot;א (כלל מ&quot;ט סעי&#x27; י&quot;ד, כלל נ&quot;ט סעי&#x27; ח&#x27;) ס&quot;ל דאם טעה וסבר דאין עוד מה לאכול ואח&quot;כ נודע לו שיש עוד אפ&quot;ה נחשב כהיסח הדעת, וה&quot;ה כשטעה וסבר דצריך לצאת ומש&quot;ה הסיח דעתו אע&quot;פ שנודע לו אח&quot;כ דא&quot;צ לצאת אפ&quot;ה נחשב כהיסח הדעת והביא ראיה מאפיקומן (סי&#x27; תע&quot;ז סעי&#x27; ב&#x27;) דתוס&#x27; הוצרכו למימר הסברא דאתכא דרחמנא קא סמיך, ומשמע דבלא&quot;ה הוי היסח הדעת, וכן משמע משע&quot;ת לקמן (סי&#x27; קצ&quot;ז ס&quot;ק א&#x27;) בתשעה שנטלו מים אחרונים בטעות שסברו דהיה שם עשרה ואפ&quot;ה נחשב כהיסח הדעת {אבל זה גרוע טפי דבאמת גמרו אכילתם}, ונמצא שיש מח&#x27; בין החיי&quot;א והערוה&quot;ש אם היסח הדעת בטעות הוי היסח הדעת, ועי&#x27; לקמן סי&#x27; ק&quot;צ סעי&#x27; ב&#x27; בביה&quot;ל (ד&quot;ה יברך) בשם המג&quot;א דס&quot;ל דאם טעה ובירך מעין שלש אינו היסח הדעת, וביאר רע&quot;א דדוקא כשסבר שצריך לברך ברכה אחרונה אבל אם טעה וסבר דאין לו עוד לאכול ומש&quot;ה בירך ואח&quot;כ נודע לו שיש לו עוד לאכול בודאי נחשב כהיסח הדעת, ויש חולקים וס&quot;ל דברכה האחרונה הוי היסח הדעת בכל אופן {ואי אמרת דע&quot;י ברכה אחרונה אינו היסח הדעת, כ&quot;ש בהב לן ונברך}"	סימן קעט סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי הוא בכלל בעה&quot;ב?	הא&quot;ר ס&quot;ל דה&quot;ה גדול השולחן, אבל המחבר משמע בעה&quot;ב בדוקא, וצ&quot;ע למעשה (ביה&quot;ל ד&quot;ה עד)	סימן קעט סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באכסניא המשלם בעבור מאכלו?	"פשוט להערוה&quot;ש (סעי&#x27; ה&#x27;) דאינו כאורח שהרי הוא אוכל משלו"	סימן קעט סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באיש הסומך על המאכלים של אשתו?	משמע מא&quot;א מבוטשאטש דנחשב כאורח אצל אשתו שהרי היא מכינה הסעודה	סימן קעט סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשנוטל הכוס לברך?	"אע&quot;פ שלא נטל את ידיו ולא אמר הב לן ונברך הוי היסח הדעת כמו נטילת ידים (מג&quot;א ס&quot;ק ה&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ג), ואסור אפי&#x27; בשיחה (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב)"	סימן קעט סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם איכא חילוק מי נטל הכוס?	"כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה משנטל) דאם הבעה&quot;ב [או הגדול השולחן לפי הא&quot;ר] נטל הכוס פשוט דכל המסובין נגררין בתריה, ואם אחד מן המסובין נטלו בודאי הוי היסח הדעת לו לעצמו [ולכאורה דבר זה תלוי במח&#x27; פמ&quot;ג ורע&quot;א ומטה יהודה אם אמרינן דנטילת ידים הוי היסח הדעת לאורח (ר&quot;י באק)], ולגבי שאר המסובין תלוי במח&#x27; לקמן בסי&#x27; קפ&quot;ג."	סימן קעט סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאדם נכנס דרך עראי בתוך ביתו של חבירו והושיטו לו הרבה כוסות?	"צריך לברך על כל אחד ואחד, ואפי&#x27; אם לא שתה כל כוס הראשון (מג&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;) [ולא דמי לשחיטה (יו&quot;ד סי&#x27; י&quot;ט) דאמרינן דאם הביאו לפניו עוד עופות לשחוט באמצע ל&quot;צ לברך, דשאני התם דאמרינן דהוא קובע לשחוט משא&quot;כ הכא שהוא נכנס דרך עראי (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&#x27;)], ואם כוון בהדיא על כל מה שיביאו לו א&quot;צ לברך [דלא כהט&quot;ז (ס&quot;ק ד&#x27;) דס&quot;ל דלא מהני דעתו מספק] (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז, שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;א),"	סימן קעט סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם דרכן להושיט הרבה כוסות למי שנכנס?	אז מסתמא דעתו היתה על הרבה כוסות וא&quot;צ לברך, ומ&quot;מ טוב יותר לכוין בפירוש על כל מה שיתנו לו (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז)	סימן קעט סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקרואים בבית בעה&quot;ב ובירך על מין אחד?	"מסתמא דעתו על כל מה שיביאו לו, ואפי&#x27; אם הסיח דעת אין זה היסח דעת גמור, ואינו דומה לשמש דאינו סומך שיתנו לו יותר (מג&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז)"	סימן קעט סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לאכול מלח אחר כל מאכל, ומים אחר כל משקה?	"איתא בגמ&#x27; ברכות (מ&#x27; ע&quot;א) דאם לא יעשה כן ידאג ביום מפני ריח הפה ובלילה מפני אסכרא [וא&quot;צ לברך עליהם מפני שהם לרפואה], ובזה&quot;ז אין מקפידין על זה מפני שיש מלח בכל המאכלים ויש מים בכל המשקים (דרכ&quot;מ), ואפי&#x27; במאכלים ומשקים שאין בהם מלח ומים א&quot;צ להקפיד משום נשתנה הטבע (מג&quot;א ס&quot;ק ח&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח) {וצ&quot;ב קצת דבסי&#x27; קע&quot;ג לא סמכינן על המג&quot;א למימר דנשתנה הטבע}"	סימן קעט סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד אוכלים מלח?	רק באמה ובקמיצה [אבל בגודל קשה לקבור בנים, בזרת קשה לעניות, ובאצבע קשה לשם רע או לשחין רע או לשפיכת דמים (ב&quot;י, הגהות על הטור)]	סימן קעט סעיף ו		
